חברות מבצעות שינויים במוצר, מבטיחות הבטחות שווא, גובות עמלות שלא כדין, מסתירות מידע חיוני מהצרכנים או מטעות אותו, יוצרות מצב של הפליה או מסכנות את בריאותו של הציבור. הרגולטור אמור לפקח על כך ולמנוע מהן לפעול באופן דורסני, אך במקרה בו השינויים קטנים הם יכולים לחמוק מעיניו. 
כדי להגן על צרכן הקצה, המחוקק מאפשר להגיש תובענה ייצוגית, או בשמה הנפוץ יותר - תביעה ייצוגית. במסגרת תביעה זו, נציג אחד מקרב הנפגעים לוקח על עצמו את הייצוג בשם כל הקבוצה.   
איך יודעים האם תביעה מתאימה להגדרה של תביעה ייצוגית?

• חוק התובענות הייצוגיות מגדיר באיזה סוג תביעות ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בגדול, מדובר בתביעות בהן נגרם נזק לקהל צרכנים גדול, כאשר היקף הפגיעה הכלכלית של כל פרט בקבוצה נמוך. 
   


• יש מי שייצג בתביעה: כדי למנוע מצב של סחטנות והגשה סדרתית של תביעות ייצוגיות, הגדיר המחוקק קריטריונים המגדירים מי יכול לייצג בתביעות ייצוגיות. על המייצג להגיש את התביעה בתום לב ועליו להיות חלק מהקבוצה הנפגעת. 
   


• לא הוגשה תביעה בנושא בעבר: לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית על עוול שתבעו בגינו בעבר. כדי למנוע מצב כזה, קיים פנקס התובענות הייצוגיות המאפשר לברר את הסוגיה לפני הגשת התובענה.
   


•  אישור בית המשפט: כדי שתביעה תידון כייצוגית יש צורך באישור של בית משפט שלום או מחוזי לכך, ובתשלום אגרה בהתאם. סכום האגרה משתנה בהתאם לגובה הדרישה לפיצוי, נושא התביעה והגוף מולו היא מתנהלת. לאחריו יקבע בית המשפט את הערכת הנזק שנגרם לתובעים.

כדאי לדעת כי רוב התביעות הייצוגיות מסתיימות בפשרה או בהסתלקות ולאו דווקא בפסק דין. ניהול תביעה מסוג זה נעשית בליווי עו"ד תביעות ייצוגיות. שכר טרחת עורך הדין ייקבע על ידי בית המשפט וכן את היקף הפיצוי לתובע בגין הטרחה, בכל אחת מהאפשרויות.